בואו נדבר על פינוק יתר

אימא, "אני צריך שתשיגי לי את הספר – בעל זבוב" הוא אומר לי
באותה נשימה הוא מבקש שאחתוך לו סלט וטוסט טעים עם גבינה בולגרית וצהובה.
כשמבקש את הספר- אני מסבירה שאני מאוד עסוקה ושהוא יכול להשאילו בספריה. זה קצת מכעיס אותו-הוא מעדיף לא להתאמץ ועוד בשביל מה…? בשביל עבודה בספרות…
כשמבקש שאפנק אותו בטוסט טעים אני מיד על אוטומט.
אני שואלת את עצמי – אם הוא מפונק ואם אני אימא מפנקת? החברות מספרות לי שממזמן הילדים כבר מכינים את הכריך לעצמם.
כמובן שאין אמת אחת והדברים הם לא שחור או לבן.
אבל הגיע הזמן לדבר על פינוק יתר…
הבעת אהבה ודרכים רבות לה, אינה מעידה על פינוק, לפחות בתפיסתי. לפנק את המתבגר בטוסט זו הבעת אהבה מבחינתי השאלה המתבקשת היא- מה יהיה ביום שאומר לו : "תכין לבד -אני עסוקה…"
מכירים את הילד בן 6 שעד גיל 6 לא דיבר? אין רופא או מומחה שהוריו לא פגשו.
יום אחד, בזמן ארוחת הצהרים פונה הילד לאביו ואומר לו: "אבא תקשיב, יש לי שערה במרק יכול להוציא לי אותה?" האבא, הסתכל בהפתעה רבה ושאל:
" מדוע לא דיברת עד עכשיו? שש שנים אנחנו מחכים לרגע הזה?" ומה לדעתכם ענה ילד?
"לא הייתי צריך, הכול היה בסדר"
אני נוהגת לספר את הסיפור הזה מידי יום.
יודעים למה? כי בעוד הורים רבים חושבים שהם מגוננים, ותורמים להתפתחות ילדם, לא רק שאינם עושים זאת, הם מפנקים יתר על המידה ומשיגים למעשה את ההפך.
לפנק – בתפיסתי זה להעמיד את הילד במרכז העולם ולספק מענה (בעיקר חומרי) לדרישותיו וכל זה מבלי לומר לו – לא, על כל בקשה או רצון.
לפנק בתפיסתי זה לעשות עבור הפעוט או הבוגר משהו שהוא יכול לעשות לבד. בעוד עשייה של אלו תשכלל את עצמאותו ויכולותיו לדוגמא: שריכת שרוכים, הורדת בגדים, הליכה עצמאית ואפילו שינה עצמאית.
אז מי הוא הטייפ קאסט המפונק?
הוא נולד כנראה בעל טמפרמנט תובעני, להורים בעלי תפיסת עולם מסוימת וכבר מהרגע הראשון הוא גורם לסביבתו להגיב לו במענה כזה העונה על דרישותיו. זה יתחיל כבר באופן שההורה יגיב לבכיו, לחוסר שנתו, ולחוסר השקט שלו.
אותו מענה מייצר הרגל / תלות ומכאן המדרון תלול.
ברור הדבר שמענה לתינוק אינו נתפס כפינוק – חשוב מאוד להדגיש זאת.
התינוק הוא יצור הישרדותי ולסביבה השפעה מרבית על הישרדותו. יחד עם זאת כל תינוק נולד בעל טמפרמנט שונה ולתפיסה ההורית קיימת השפעה רבה.
עובדתית – תינוק בעל מזג נוח לא יפעיל אצל ההורה את המנגנונים של הגנת היתר ואת הצורך להרים ולהרדים על הידיים בעוד תינוק בעל טמפרמנט סוער, יגרום להוריו לצאת מגדרם בכדי לספק מענה לחוסר השקט והבכי.
התגובה ההורית היא זו שתקבע אם המענה לצרכי התינוק יהפוך בהמשך לפינוק ולתלות או- שהמענה יצייד את התינוק בכלים לעצמאות.
מערכת יחסים זו מתחילה כבר מרגע הלידה.
לפני מספר שבועות, פגשתי תינוקת בת שנה שאינה מתיישבת בכוחות עצמה. כשהאימא פתחה לי את הדלת, היא החזיקה אותה על הידיים- ילדה בת שנה!
שאלתי את האימא מדוע היא על הידיים? האימא אמרה "היא מפונקת" מה שאותה אימא פספסה זה שלאותה ילדה יש אימא מפנקת.
אתם בטח שואלים איך הפינוק קשור לזה שאינה מתיישבת ומעוכבת?
איך תתיישב? אם בכל פעם שבוכה (וזה קורה המון) אימא מרימה או מושיבה
אגב, אותה תינוקת התיישבה מספר שעות אחרי שיצאתי משם. שואלים איך קרה הנס הזה ?
פשוט- שכבה כמה שעות על הרצפה, מבלי שהרימו אותה מבלי שהושיבו אותה בדיוק כמו הסיפור עם השערה במרק… פינוק יתר מעכב למידה!
הקנייה של תחושות מסוגלות והובלה לשם מהווים מפתחות חשובים להתפתחות.

שינה היא יכולת אינטואיטיבית מולדת ובכל זאת הורים רבים בטוחים שזה תפקידם לסייע ולתווך שינה. התינוק בוכה מפגין קושי אולי בגלל סיבות כאלו ואחרות וההורה נחלץ לעזרה.הורים רבים משוכנעים ששינה עצמאית היא שלב התפתחותי. אתם יודעים כמה פעמים ביום שואלים אותי מתי אפשר ללמד הרדמות עצמאית? זה כמו לשאול מתי תינוק מתחיל לנשום בכוחות עצמו.
פינוק יתר נובע לרוב מתוך מחשבה או תפיסה הורית שההגנה על התינוק או על הילד, מהווה ערך עליון, וכל גבול שיושם, או העדר מענה לרצונו- יהווה עבורו חוסר שביעות רצון ויפגע באושרו ובביטחון העצמי שלו.
נשאלת השאלה מה קורה במקרים ש:

התינוק יודע לקחת מוצץ בכוחות עצמו וההורה בכל זאת נותן לו אותו בכל התעוררות?
מה קורה כאשר התינוק מתהפך אל הגב בלילה וההורה מגיע והופך אותו לבטן, על אף שהתינוק יודע להתהפך בכוחות עצמו?
מה קורה לאותו פעוט בין שנתיים שצועק לאימא- "מים" כאשר הבקבוק נמצא לידו וכל מה שהוא צריך זה להושיט את היד לעברו?
מה קורה לאותו פעוט שחייב את ההורה לידו כשהוא נרדם וההורה קורא לו עוד סיפור ועוד סיפור רק בכדי שלא יפחד להירדם ושלא ירגיש לבד".
דחיית הסיפוק וחוסר מענה אוטומטי הם צורך- צורך חיים.
כאשר הורה מגן על הילד הוא אומר לו במילים אחרות שאינו מסוגל לעשות זאת בעצמו. שאינו מאמין ביכולותיו.
כשהורים מספרים לי על פעוט שבמשך שעתיים לא נרדם ובזמן הזה מפעיל אותם, מתזז אותם ומבקש מהם שיחבקו אותו ולא יזוזו. אני מבקשת מהם להתבונן בזה, לשאול את עצמם מה יקרה אם ישימו שם גבול? אם ינהלו את ההרדמה בצורה אסרטיבית ומובילה.
אני תמיד מציעה להשקיע זמן איכות יחד בשעות אחה"צ ולא במקומות בהם צריך לשים גבול כי לשינה ולשעות שינה יש ערך בריאותי וחשוב.
אני משקפת להם שהורות טובה לא נמדדת בלשרת את הילד אלא בהשמת גבול ובהובלה. נתינה מוגזמת וויתור על איכות חיים שלא לומר על שעות שינה
חשובות, פוגעת בסוף בכולם.
כשהורה מספר לי שהתינוק בן השנה זקוק לו בלילה ולא יכול להירדם מבלי שירימו אותו- פשוט חייב ידיים! מוכר?
אני מיד שואלת האם התוצאה מושגת האם ככה התינוק ישן טוב.
כמובן שהתשובה ברורה. אחרת הם לא היו פונים אלי.
מחיר הפינוק הוא מחיר כבד ולרוב חסר תועלת.
אני מיד משקפת להורה שחוסר הרצון להתמודד עם חוסר שביעות הרצון של הפעוט, גורמת בסוף לנזק גדול יותר. פגיעה בשינה ופגיעה באיכות החיים של כולם ואם זהו מבוקשו של הפעוט (הרמה על הידיים ומעורבות יתר) על פי תפיסת ההורה, מהו ההסבר לכך שהוא בכל זאת מתעורר כל הלילה? מתקשה להירדם ולא ישן טוב?
נתינה חסרת גבולות ועל אף שלא נעים לומר זאת בקול- עונה בראש ובראשונה על הצורך של ההורה, על הקושי בלשמוע את הפעוט מקטר או בוכה ופחות עוסקת בצרכיו של התינוק.
היא לרוב משרתת את רגשות האשם של ההורה ומניחה להן באופן זמני.
ואם נדבר על השינה -בכל פעם שהתינוק בוכה כשלא מצליח להירדם או מתעורר לפתע הוא מבקש שיניחו לו לישון בשקט. כשזה קורה, עולם הפרשנות של ההורה עולה על כל דמיון הוא כבר מדמיין את הנזק שייווצר לתינוק, לו לא יקבל מענה מיידי וזה לרוב גורם לו להגיב בדרך מרחיקת שינה: הוצאה מהמיטה, מוצץ, האכלה התייחסות יתרה.

לסיום סיומת,
זה לא נגמר אף פעם- הורות היא כרטיס לכיוון אחד.
אנחנו חיים בתרבות "מפנקת" וצרת רבים זו נחמת טיפשים אבל היא בכל זאת מנחמת.
כנראה שאצא לקנות לו את בעל זבוב ואם למישהו מהקוראים יש להשאיל לי אז מצוין..
תכלס, בחיי שאין על הסנדוויצ'ים של אמא שלי
אז עם כל הכבוד לכותבת….:)