כל ממה שרצית לדעת על מוצץ ולא ידעת

כמה עובדות שכדאי לדעת על מוצץ מאז ועד היום
והאם אני בעדו? או נגדו?

היסטוריה:
1. המוצץ התחיל להופיע בצורתו המקורית בתחילת שנות ה-20.
2. במאה ה-16 השתמשו הורים בממתקים דמויי מקלות בתור מוצצים.
3. הביטוי שרווח במאה ה-18: "נולד עם כפית כסף בפה" פשוטו כמשמעו –שכן במאה ה-18 נהגו לשים כפיות כסף בפיהם של תינוקות עשירים.
4. לתינוקות אחרים נהגו לקשור בד מסביב לגביש סוכר בכדי להעסיק את הפה וכמובן לייצר מענה אוראלי המספק הרגעה ושקט.
5. מוצצי הבלון הראשונים שהופיעו בתחילת המאה ה-20, נועדו בעיקר בכדי לסייע בבליעת תרופות על ידי טבילת המוצץ בהן ובכלל באופן כללי כאשר ההורים רצו לספק סוכרים, דבש (עוד בימים בהם היה מותר) או כל מזון אחר.
המוצץ הוא המצאה של האדם שנבעה ככל הנראה מתוך חיפוש אחר חיזוק העיקרון הבסיסי של השלב האוראלי, המאופיין במציצה שאינה נועדה רק לצרכי קבלת מזון – אלא לחיפוש הנאה והימנעות מכאב. (לידה עד שנתיים)

מוצץ כחפץ מעבר:
יתרון:
המוצץ מהווה עבור התינוק נחמה, משרת את פעולת המציצה האינסטינקטיבית ומוכיח את עצמו הרבה פעמים כמשתיק קול.
חיסרון:
אם הוא "משתיק" את מערכת העצבים? זה כבר דיון בפני עצמו.
מוצץ בהחלט יכול לשמש לפעמים כווסת, כמנחם, אך כמובן שטמפרמנט התינוק נכנס גם הוא למשוואה זו.
הורים רבים יתרגמו את השתיקה והשקט שנגרמים כתוצאה מהכנסת המוצץ, כמרגוע למערכת העצבים בעוד מה שבאמת ירגיע את התינוק בצורה אורגנית, זה דווקא תנועה, מגע והרפיה.

מוצץ בשינה:
יתרון:
. שימוש במוצץ בזמן השינה הוכח כיעיל בכל הקשור במניעה של מוות בעריסה (SID) כמו כן עשוי לעזור לתינוק להתכנס ולהירדם בזכות תיווך זה-במיוחד במצבים בהם התינוק מאוד רגיל אליו.
חסרון:
כאשר התינוק מתרגל להירדם בעזרת מוצץ, הוא יהיה זקוק למוצץ במעברים בין מחזורי השינה.
במידה והתינוק לא יכול או לא יודע להכניס המוצץ בכוחות עצמו, (תלוי גיל ותלוי למידה) הוא יזדקק לתיווך ההורי. התיווך ההורי עלול לייצר הפרעה בפני עצמה ולגרור ללופ.
עובדה זו מייצרת תלות גדולה במוצץ ולא רק שגורמת לתינוק להתעורר ברגע שהוא נשמט, היא גם מפריעה לו לצלול למחזור השינה הבא. (הרגל שינה).
2. תינוק מקורר החולה במחלת נשימה אקוטית של דרכי הנשימה העליונות יתקשה למצוץ מוצץ ולנשום דרך האף. תינוק זה יתקשה להירדם במידה ורגיל למוצץ.
מוצץ כתחליף לאצבע:
יתרון:
יש שיגידו ששימוש במוצצים אורתודונטים ימנע בעיות אורתודונטיות בעתיד.( בשונה ממציצת אצבע)
כמו כן תהליך הגמילה ממוצץ כביכול נמצא יותר בשליטת ההורים .
חסרון:
האצבע של התינוק ובכלל כפות ידיו, והבחירה למצוץ אותן היא בחירה של התינוק ומעידה על היכולת של התינוק לווסת את שעות ערותו ואת שנתו. בשונה מהמוצץ שתלוי בתיווך ואינו בחירתו האישית של התינוק. (אלא בחירת הסביבה).
האצבע נגישה לתינוק ולא תלויה בתיווך חיצוני. פעולה זו מהווה עבור התינוק: הנאה,סיפוק וגילוי (ראו עובדה מספר 5)
התפתחותית:
יתרון:
כאשר המוצץ נמצא בפה כפות ידיו של התינוק פנויות (כביכול) למחקר משחק ועשיה
חסרון:
הפעולה הריתמית של המוצץ מייצרת לפעמים התנהגות משועממת, בטלה, עצלנית. לא סתם הוענק לו השם המפורסם "dummy" העיסוק במציצה שם את עיקר הפוקוס בחלל הפה. במצבים רבים נצפה בתינוקות ישובים שעסוקים במציצה ולא עושים דבר מלבד זה- גם זה תלוי טמפרמנט.
חיסרון עקיף:
תינוקות הרגילים להירגע עם מוצץ, רגילים פחות להירגע דרך משחק, תנועה, וחוויות שיווי משקל (לא בהכרח- אבל מניסיון, מאוד שכיח) לאלו השפעה גדולה על מערכת העצבים מערכת השלד והשרירים וכמובן שעל ההתפתחות המוטורית. כבר הזכרנו את המושג : "dummy"

פיזיולוגית:
יתרון:
שימוש במוצץ מפעיל את מערכת השרירים הטבעתית. מציצה של מוצץ יכולה להקל על כאבי גזים, ולסייע בפעילות המעיים ובאופן כללי לייצר ארגון תנועתי על ידי גירוי מערכת שרירים זו.
חסרון:
מציצת המוצץ עלולה להעלות ולהגביר את טונוס השרירים בחלל הפה. גירוי מדויק של מערכת השרירים טבעתי נעשה על ידי ויסות חיצוני (תרגול) ולא על ידי המציצה הטבעית של התינוק.(במיוחד כאשר מדובר תינוק בעל טונוס גבוה או נמוך)

התפתחות הדיבור:
יתרון:
אין
חסרון:
תינוקות שעסוקים במציצת מוצץ פחות עסוקים בהוצאת קול ובהפקתו .
התנהגותית:
יתרון:
כאשר המוצץ הוא חלק מרפרטואר של אלמנטים וגירויים המרגיעים את התינוק- הוא נהדר. גם כאשר התינוק לא מפתח תלות בו, או לא מקבל אותו כפרס על בכי או התנהגות לא שקטה.
התינוק בוכה-נרגע- מקבל מוצץ
חסרון:
המוצץ הופך להיות גירוי בעייתי כאשר הוא הוא כלי ההרגעה היחיד ומהווה רעידת אדמה בהעדרו – התינוק מקבל אותו כפיצוי לתיסכול, בכי, קושי בהסתגלות שעמום או כל הרגשה רעה אחרת ואינו יכול להסתדר בלעדיו.
התינוק בוכה ומביע תסכול- מתן מוצץ.

לסיכום אם אני בעד או נגד?
אולי זה לא ממש חשוב
יותר חשוב להכיר בעובדות