חשבתי הרבה איך להתחיל לתאר אותך במשך יומיים

רונה יקירה,

נכון שאת היא המומחית מספר אחת בארץ להתפתחות תינוקות, אבל הגדרתך כ"מלאך" לא נובעת רק מכך. אני לא אשכח לעולם את אותו יום בזמן חופשת הלידה שנפגשתי עם קבוצת אימהות טריות לארוחת צהריים בבית קפה. זה היה בזמן שעוד לא הכרתי אותך אלא רק לשניות בודדות וחטופות. באותו הזמן החליט הקטנצ'יק ששנת הצהריים זה לא הקטע שלו ופצח בבכי קולני כדי שכל יושבי בית הקפה ישמעו את עמדתו בעניין.

בעודי מנסה להרגיע את התינוק ולהרדימו, מנת האוכל שהזמנתי התקררה על השולחן. והייתי כל כך רעבה. וכל כך עייפה. וכל מה שרציתי זה בסך לגנוב ביס קטנטן מהשניצל הזהוב והפריך שהונח בצלחת. בדיוק עברת ובחושייך החדים קלטת את מצוקת האם הטריה. מיד ניגשת אלי ובקול בוטח ומרגיע פשוט אמרת לי: "שבי תאכלי, אני ארדים אותו". לקחת את הקטנצ'יק בידייך ותוך דקות בודדות השבת אותו כשהוא רגוע ומנומנם, פלוס כמה טיפים כיצד להרדים את הסרבן הקטן. קוסמת!!!

חשבתי הרבה איך להתחיל לתאר אותך במשך יומיים חיפשתי ציטוטים ופתגמים למילות המפתח "תודה", "עזרה", "אהבה" וכו' וכו', אבל לא מצאתי אף משפט מתאים… אבל אז הבנתי שיש מילה אחת שיכולה לבטא את איך שאת נתפסת בעיני- מלאך! את המלאכית שנשלחה אלי מאיזה כוח עליון.

פגשתי אותך בפעם הראשונה כשהקטנצ'יק היה רק בן חודש וחצי. זה אולי נשמע נורא, אבל החוויה ההורית הראשונית שלי הייתה איומה. גוש הצרכים הקטן והזעיר בכה ללא הרף וללא הפסקה,

ביקש כל הזמן להיות על הידיים, לא ישן בלילות (וגם לא בימים…), ואילו אני- שרק שבועות ספורים קודם לכן הייתי עוד צעירה משוחררת וחופשיה- לא הצלחתי להפנים את המציאות החדשה. הייתי עייפה, רעבה, חסרת אונים ומדוכדכת.

זה קרה במסגרת חוג של ליווי התפתחותי. מיד "קלטת" אותי. התבוננת מהצד ואחרי שניות ספורות "ירית" את האבחנה המדויקת להפליא. גם אם באותו הזמן לא הייתי מוכנה "לאמץ" את הדברים במלואם, בדיעבד התברר לי שצדקת כל כך!

זו התמצית של המלאכית רונה. לא רק שאת האוטוריטה הבלתי מעורערת בהתפתחות תינוקות, את גם נוסכת באימהות מעין תחושת ביטחון ושלווה. אשת מקצוע מהשורה הראשונה.

בעידן שבו אימהות רבות סובלות מעומס מידע (ספרים, טלוויזיה, פורומים באינטרנט) וממגוון דעות והמלצות כיצד לגדל את העוללים הקטנים, את כוכב הצפון שלי שמנחה את דרכי בחושך. וזאת מבלי לכפות את דעתך על אחרים, עם המון אהבה לתינוקות ולמקצוע, עם יכולת נתינה אינסופית ועם החיוך הענקי והיפה שלך!!

היום, אגב, כשהקטנצ'יק כבר בן שנה וחודשיים, מהמם ומרגש, מקשקש ומתרוצץ, הולך (יותר נכון רץ…) וישן (תודה לאל…)- אין לי ספק שלך יש תרומה רבה לשינוי- גם בהתפתחות הטובה של הגוזל וגם בתחושה ההורית החיובית שלי.

אז רונה ,

תודה רבה על הכל…

מיכל