המלאכית שנשלחה אלי מאיזה כוח עליון

חשבתי הרבה איך להתחיל לתאר את רונה. במשך יומיים חיפשתי ציטוטים ופתגמים למילות המפתח "תודה", "עזרה", "אהבה" וכו' וכו', אבל לא מצאתי אף משפט שמסוגל לתאר את רונה. אבל אז הבנתי שיש מילה אחת שיכולה לבטא את איך שרונה נתפסת בעיני- מלאך! היא המלאכית שנשלחה אלי מאיזה כוח עליון.

את רונה פגשתי בפעם הראשונה כשהקטנצ'יק היה רק בן חודש וחצי. זה אולי נשמע נורא, אבל החוויה ההורית הראשונית שלי היתה איומה. גוש הצרכים הקטן והזעיר בכה ללא הרף וללא הפסקה, ביקש כל הזמן להיות על הידיים, לא ישן בלילות (וגם לא בימים…), ואילו אני- שרק שבועות ספורים קודם לכן הייתי עוד צעירה משוחררת וחופשיה- לא הצלחתי להפנים את המציאות החדשה. הייתי עייפה, רעבה, חסרת אונים ומדוכדכת.

זה קרה במסגרת חוג של ליווי התפתחותי. רונה מיד "קלטה" אותי. היא התבוננה מהצד ואחרי שניות ספורות היא ירתה את האבחנה המדויקת להפליא. גם אם באותו הזמן לא הייתי מוכנה "לאמץ" את הדברים במלואם, בדיעבד התברר לי שהיא כל כך צדקה.

נכון שרונה היא המומחית מספר אחת בארץ להתפתחות תינוקות, אבל הגדרתה כ"מלאך" לא נובעת רק מכך. כדי להסביר את זה אספר סיפור קצר. יום אחד בזמן חופשת הלידה נפגשתי עם קבוצת אימהות טריות לארוחת צהריים בבית קפה. זה היה בזמן שעוד לא הכרתי את רונה ופגשתי אותה קודם לכן רק לכמה שניות בודדות וחטופות. באותו הזמן החליט הקטנצ'יק ששנת הצהריים זה לא הקטע שלו ופצח בבכי קולני כדי שכל יושבי בית הקפה ישמעו את עמדתו בעניין. בעודי מנסה להרגיע את התינוק ולהרדימו, מנת האוכל שהזמנתי התקררה על השולחן. והייתי כל כך רעבה. וכל כך עייפה. וכל מה שרציתי זה בסך לגנוב ביס קטנטן מהשניצל הזהוב והפריך שהונח בצלחת. רונה בדיוק עברה באזור וקלטה בחושיה החדים את מצוקת האם הטריה. היא מיד ניגשה אלי ובקול בוטח ומרגיע פשוט אמרה לי: "שבי תאכלי, אני ארדים אותו". היא לקחה את הקטנצ'יק בידיה ותוך דקות בודדות השיבה אותו כשהוא רגוע ומנומנם, פלוס כמה טיפים כיצד להרדים את הסרבן הקטן. קוסמת!!!

זו התמצית של המלאכית רונה. לא רק שהיא האוטוריטה הבלתי מעורערת בהתפתחות תינוקות, היא גם נוסכת באמהות מעין תחושת ביטחון ושלווה. אשת מקצוע מהשורה הראשונה.

בעידן שבו אמהות רבות סובלות מעומס מידע (ספרים, טלויזיה, פורומים באינטרנט) וממגוון דעות והמלצות כיצד לגדל את העוללים הקטנים, רונה היא כוכב הצפון שלי שמנחה את דרכי בחושך. היא עושה זאת מבלי לכפות את דעתה על אחרים, עם המון אהבה לתינוקות ולמקצוע, עם יכולת נתינה אינסופית ועם החיוך הענקי והיפה שלה .

היום, אגב, כשהקטנצ'יק כבר בן שנה וחודשיים, מהמם ומרגש, מקשקש ומתרוצץ, הולך (יותר נכון רץ…) וישן (תודה לאל…)- אין לי ספק שלרונה יש תרומה רבה לשינוי- גם בהתפתחות הטובה של הגוזל וגם בתחושה ההורית החיובית שלי.

מיכל שפירא גת